<h1>ספר החינוך מצוה ל"ג</h1>
<h2>דף ל:</h2>
לכבד האב והאם, שנאמר [שמות כ'] כבד את אביך ואת אמך וגומר, ובא הפירוש [קידושין ל"א ע"ב] אי זהו כבוד מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא. משרשי מצוה זו שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה ולא יהיה נבל ומתנכר וכפוי טובה, שזו מדה רעה ומאוסה בתכלית לפני אלהים ואנשים. ושיתן אל לבו כי האב והאם הם סבת היותו בעולם, ועל כן באמת ראוי לו לעשות להם כל כבוד וכל תועלת שיוכל, כי הם הביאוהו לעולם, גם יגעו בו כמה יגיעות בקטנותו. וכשיקבע זאת המדה בנפשו יעלה ממנה להכיר טובת האל ברוך הוא, שהוא סבתו וסבת כל אבותיו עד אדם הראשון, ושהוציאו לאויר העולם וספק צרכו כל ימיו והעמידו על מתכונתו ושלמות איבריו, ונתן בו נפש יודעת ומשכלת, שאילולי הנפש שחננו האל יהיה כסוס כפרד אין הבין, ויערוך במחשבתו כמה וכמה ראוי לו להזהר בעבודתו ברוך הוא. דיני המצוה כגון כבוד זה מנכסי מי חייב לעשותו אם משל אב או משל עצמו, והלכה משל אב אם יש לו נכסים לאב, ואם לאו יחזר הבן על הפתחים ויאכיל אביו, וכיבוד אב ואם אי זה קודם, ועד היכן כיבוד אב ואם, מחל על כבודו אם יהיה מחול, ואם יראנו עובר על דברי תורה באי זה לשון ימנענו, ואם יצוהו אביו לעבור על דברי תורה שלא יאמינהו בזה, וכי חייב לכבדו בחייו ובמותו, וכיצד הוא הכיבוד במותו, ויתר פרטיה מבוארין בקידושין, וקצת מהן במקומות מהתלמוד. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ובנקבות כל זמן שאיפשר להן, כלומר בכל עת שלא ימנעו אותן בעליהן. ועובר עליה בטל עשה, וענשו גדול מאד, שנעשה כמתנכר לאביו שבשמים. ואם יש כח בבית דין כופין אותו, כמו שכתבנו למעלה [מצוה ו'] שבביטול עשה כופין בית דין.
